עבודה זו עוסקת בשאלה האם שיטות עסקיות במרחב המקוון הן פטנטביליות. בנוסף, עוסקת העבודה בשינוי שעברה ארצות הברית החל מפרשת State Street Bank ולאחריה פרשת אמזון שפתחו את הדרך לקבלת בקשות לפטנט על שיטות עסקיות, ועד פרשת בילסקי שנראה היה בתחילה שסותמת את הגולל על פטנטביליות של שיטות עסקיות ולבסוף השאירה את המצב על כנו, פחות או יותר. כל זאת בארה"ב.
המסקנה הנראית מעבודה זו היא שכמו בנושאים רבים אחרים ישנה גם כאן דיכוטומיה בין ארה"ב לשאר העולם. חוק הפטנטים האמריקאי לא אוסר במפורש מתן פטנט לשיטה עסקית ופרשנות החוק על ידי בית המשפט האמריקאי היא מילולית ולכן מתירה למעשה מתן פטנט על שיטה עסקית, אם כי אין כללי עשה ואל תעשה, כך שכל בקשה נדונה לגופה. לעומת ארה"ב, שאר העולם אוסר מתן פטנט לשיטה עסקית, גם אם לא במפורש, ולחילופין פרשנות החוק על ידי בתי המשפט במקומות שונים, כמו בישראל, לא מתירה דה-פקטו מתן פטנט לשיטה עסקית. כך בחוק האנגלי יש איסור מפורש ואילו בהחלטות רשם הפטנטים בישראל יש היסטוריה ארוכה של אי אישור פטנטים לשיטות עסקיות גרידא.
אמנם בית המשפט הפדרלי האמריקאי ניסה לתת כללים לפטנטביליות של שיטות עסקיות, אולם בית המשפט העליון, בערעור בילסקי הותיר את העניין פחות מדויק.
מטרת נתינת פטנט היא לתת לבעליו אפשרות להינות מפירות המונופול תוך גילוי פומבי של העניין עבורו התקבל הפטנט. בשיטה עסקית מדובר על נושא רחב בדרך כלל ושלא מתמצה בתוכנה אחת או בעניין אחד ולכן מתן פטנט לשיטה עסקית עלול "לסגור את השוק" לאפשרות של התקדמות אמצאתית המשכית על ידי אחרים.
מצד שני, בנושאים משמעותיים ביותר, למשל בעניינה של אמזון שלמעשה יצרה "יש מאין" (למרות שישנם כאלו שטענו שלא היתה התקדמות אמצאתית בפטנט של אמזון, למשל בית המשפט הקנדי) כך שקשה לראות את עולם הרכישות באינטרנט ללא שיטה זו, כאשר כיום מרבית העסקאות באינטרנט נעשות בשיטות אלו, אי מתן פטנט לאמזון עלול היה להשאיר את העולם כולו בשיטות מסחר "עתיקות" שלא לצורך.
על כן, אני מסכים עם הגישה האמריקאית כי אין לפסול אפריורי כל שיטה עסקית מפטנטביליות, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו ולוודא שאיננו מוותרים על עניינים מהותיים כמו השיטות העסקיות של אמזון לרווחת הכלל.
כדי שזה יקרה גם מחוץ לארה"ב, יש לשנות את חוקי הפטנטים במדינות השונות, למשל באנגליה שאוסרת במפורש מתן פטנט כזה, או בישראל בה אין אישור מפורש לכך. אחידות בכללים למתן פטנט חשובה ביותר כך שלא יווצר מצב בו עניין מסוים הוא פטנטבילי במקום אחד ולא פטנטבילי במקום אחר. יתכן שהדרך לשינוי כזה צריכה לעבור דרך שינוי ועדכון אמנת ה- TRIPS והכללתה על כל מדינות העולם בהתאם.
וכפי שנאמר במאמרו של Spulber שדן בנושא:
המצאות של שיטות עסקיות מייצרות את הבסיס לתעשיות חדשות, משפרים את היעילות והאפקטיביות של תעשיות קיימות ומייצרות גידול כלכלי.
השאלה האם רצוי לתת פטנט לשיטות עסקיות מובילה לדיון בשאלה האם הם מייצרות ערך כלכלי באמצעות הפצה לעומת ערך כלכלי באמצעות ייצור.
דיון זה משתקף בשאלה המשפטית שעלתה במקרה בילסקי, שם נאמר כי הגבלת הפטנטביליות של המצאות בשיטות עסקיות תוביל להגבלה של מסחור המצאות והגבלה על היזמות עצמה (שכידוע מניעה בעצמה את הכלכה).
Kumar Rai מבקש במאמרו לבצע שינויים בפטנטביליות בכלל ושל שיטות עסקיות בפרט. Rai מבקש להפוך את בקשת הפטנט למובנת יותר, ספציפית ולא כללית, לדרוש ממבקשי פטנט הכולל תוכנה לגלות את קוד המקור כדי שניתן יהיה לבחון במדויק מהי ההתקדמות האמצאתית בו, יש ליצור בסיס נתונים רחב שיאפשר לבחון האם הבקשה לפטנט איננה רק יישום של שיטה עסקית קיימת במרחב הדיגיטלי ותו לא ובכך לבחון האם יש התקדמות אמצאתית אמיתית, ולבסוף – להקטין את אורך חיי הפטנט לשיטה עסקית ל 5-7 שנים.
Rai אומר כי בנוסף להמלצות אחרות, ראשית מומחים משפטיים תומכים בשימוש במערכת המאפשרת התנגדויות משמעותיות יותר הן בשלב שלפני קבלת הפטנט והן בשלב שלאחר קבלתו, על מנת לעודד צדדים שלישיים להביא מידע רב ככל האפשר אל רשם הפטנטים. שינויים נוספים במערכת הפטנטים הנוכחית תוכל למנוע מתן פטנט לאמצאה שתופסת תחום רחב מדי. השינויים צריכים להיות תחילה בהגדלת הבהירות של הבקשה לפטנט, כך שתהיה יותר מובנת ויותר ברורה לבוחן, מצד אחד, אולם לא תתן מרחב פעולה גדול מדי למניפולציה על ידי עורכי דין. שנית, הרשם צריך להיות רשאי לבקש את קוד המקור של תכניות המחשב העומדות בבסיס בקשת הפטנט, כך שהבוחן יוכל לבחון באופן מדויק יותר מהי הפונקציונליות שבגינה מבוקשת הגנת הפטנט. שלישית, בסיס הנתונים של מרשם הפטנטים צריך לכלול פרמטר חיפוש שימנע קבלת פטנט על שיטה עסקית שהיתה קיימת לפני עידן האינטרנט ורק יישום שלה באינטרנט יצר את הבקשה לפטנט. רביעית, מומלץ להקטין את ההגנה הפטנטית לשיטות עסקיות מ- 20 שנה לתקופה של 5-7 שנים בלבד.
יש הגיון רב בדבריו של Rai. יתכן וזוהי הפשרה הנדרשת על מנת להגיע לאחידות כלל עולמית לעניין פטנטביליות של שיטות עסקיות.
עלי לציין כי אין המדובר בהצעה שאינה סבירה. שכן, פטנטים לתקופות משתנות כבר קיימים, לרוב תחת המונח Utility Models, למרות שמשרד הפטנטים של אירלנד קורא להם Short Term Patents. משרדי פטנטים נוספים הנותנים אישורים לתקופות קצרות יותר מ-20 שנה, הינם משרד הפטנטים הגרמני, היפני, האוסטרלי, הצרפתי ועוד. אחד התנאים במשרדי פטנטים אלו הוא שעל מגיש הפטנט לבחור בין המסלול לקבלת פטנט לטווח קצר או המסלול לקבלת פטנט לטווח הרגיל, אולם אינו רשאי לבחור בשני המסלולים גם יחד.
מאידך, באיחוד האירופי ישנה אפשרות לקבלת Supplementary Protection Certificate (SPC) אשר מאפשר לקבל תקופת פטנט נוספת מעבר ל- 20 השנה "הרגילות" – עבור פטנטים לתרופות, בדומה להארכת תוקף פטנט המתאפשרת על ידי משרד הפטנטים האמריקאי (USPTO).
לפיכך, ההצעה לקצר את תוקף הפטנט לתהליכים עסקיים (לתקופה של 5-7 שנים, כאמור) לא רק שנשמעת הגיונית וסבירה, אלא גם עשויה להתאים למגמות של תוקף שונה לפטנט שונה.
יש לציין כי לאחרונה החליט בית המשפט העליון האמריקאי כי שיטות עסקיות אינן פטנטביליות ובכך סתם את הגולל גם בארה"ב – האם עד פסק הדין הבא?